ארז אבני
יליד 1975.
גר ביפו.
"יותר מכל, אני חי את הציור כאהבה, צבע, חלומות, תשוקה, תנועה וחופש."כך מתאר ארז את היחס שלו לציור.

ארז התחיל לצייר בגיל 21 אחרי שחזר מטיול במזרח הרחוק.

לאחר כארבע שנות ציור עצמאי המשיך לשנת לימודים בבצלאל שהתגלתה כאכזבה עמוקה. "... גיליתי את חשיבות החופש עבורי. כאדם. כאמן. את הצורך לבנות את המסגרת עבור עצמי ועבור עבודתי."

על הציור:

כסייף (בדימוס), נמשך ארז לתנועה. כאוטודידקט מושבע, נמשך לחקור את התנועה. לעומק. ליסוד. גם על הבד.

כאיש מחקר ופיתוח מחשבים, נמשך ארז לחקור עוד ועוד את התנועה. באופן שיטתי. מובנה. לפתח טכניקות ותפיסות ויזואליות.

כלקוי שמיעה (מילדות), משתמש ארז בקומוניקציה ויזואלית ובראיה כאמצעי תקשורת באופן מוגבר מן הרגיל. "...חייתי, התחנכתי, עבדתי בחברה שומעת "רגילה". נאלצתי לפצות על הלקות בשמיעה בשימוש מוגבר ביתר החושים. כדי לשמוע וכדי להבין. להשתלב. קריאת שפתיים, שפת גוף, קומוניקציה ויזואלית, הכל נדרש לי יותר מאשר לאדם "השומע". המישוש. הריח. הראייה. הרגישות, לעתים מופרזת, לצורה, צבע, מגע וריח".

ארז נמשך לחקור גם את הצבע. את מרכיביו. את תנועותיו. עבודותיו מלאות צבעוניות, עשירות בגוונים ובטונים וניתן להבחין בייחודיות ובעושר של הצבע ושל התנועה הצבעונית.

הציור עבור ארז הינו גשר בין העולם הגשמי לעולם הרוחני.
גשר בין מצב צבירה של חומר לבין מצב צבירה של רוח. בא לבטא רעיונות. סיפורים, רגשות ותחושות. לעיתים הציור ממחיש ביקורת על החברה. לעתים מצביע על כיווני ראיה וחשיבה.
down up
מנשה קדישמן

מנשה קדישמן כותב על ארז אבני

מנשה קדישמן
נעים וגם מעניין לראות את הציורים של "ארז אבני".
אף על פי שלא חשוב בכלל עם ארז הוא כבד שמיעה - או שמן או רזה. בלונדיני או בעל שיער מתולתל...

הוא צייר - וזה מה שחשוב.

אח"כ אפשר לקרוא סיפור על צייר שהיה כבד שמיעה - אבל זה לא קשור לארז
רק אח"כ בלי קשר לציורים...
בכל אופן זה לא צריך להיות קשור לתערוכה זו.

כי אנחנו לא יודעים את המניעים ליצירה. כל אדם והכאבים - והחיוכים שלו.

מה שחשוב זה שאנחנו רואים ציורים יפים קודם כל... ומעניינים.

ואני מאחל לארז שיפרח כתמר כמו שכתוב בשיר...

ואני בטוח שארז יגיע רחוק...

weba - בניית אתרים
סגירה
שכחת סיסמא? הצטרפות לאתר